לפנק, לפנק, לפנק...

הורים מפנקים את ילדם מסיבות שונות. הילד קטן וחלש, ההורה גדול ויכול, מגן ושומר ויעשה הכול בקלות רבה יותר ובמהירות גדולה יותר. כמו למשל להתלבש, להכין עבודת יצירה הנדרשת בבית הספר, לחפוף את השיער. להורה אין זמן לחכות ולהמתין עד שהילד יעשה בעצמו והוא רוצה לתקתק ולפעול במהירות כי אין זמן.

"הילד רגיש, עדין, מסכן, היה לו יום לו כל כך טוב, הילד פוחד להיכשל – אז אני אעשה זאת עבורו כדי שלא יחווה תחושת כישלון" אומר ההורה לעצמו כשהוא יושב ומכתיב לו את שיעורי הבית .

הצורך של ההורה למנוע מילדו מפח נפש, תסכול וכישלון נובע מהצורך של ההורה לתת לילדו את מה שהוא עצמו לא קיבל בילדותו. ההורה מפצה על עברו ורוצה להיות בעצם  הורה טוב יותר מההורה שהיה לו. סוג של תיקון העבר. הדבר נעשה  עם המון אהבה ונתינה אך בעצם  זהו  גם צורך של ההורה בשליטה.

ההורה השולט, המתערב, היודע הכול במקום ועבור הילד, משדר לילד: אני לא סומך עליך שאתה יכול לעשות משהו טוב בכוחות עצמך. אתה חלש, קטן ויכול להיכשל ולכן עדיף שאני ההורה אעשה זאת במקומך.

בגישה האדלריאנית יש פינוק וזו שיטת חינוך רעה.

פינוק בשפה פשוטה זה לעשות עבור הילד שירותים מיותרים. לעשות בשבילו כל מה שהוא יכול לעשות בעצמו.

אם מידי פעם אני עושה ועוזר לילד ולא יוצר תלות אצל הילד זה  בסדר בתנאי שגם הוא יסכים לקבל את הרצון שלנו לקבל שירותים שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו כמו להביא לנו כוס מים.

תפקידנו כהורים להיות לצדו של הילד, מול החיים ולא להיות בינו לבין החיים. בכל יום יכול הילד לעשות משהו נוסף בכוחות עצמו.

הורה מפנק משדר לילד שהוא הדבר הכי חשוב בעולם , שהכול מגיע לו ,שנחסוך ממנו כל כאב או סבל וכל מאמץ מיותר .שלא נאפשר לילד לדחות סיפוקים ושהכול יגיע מיד כאן ועכשיו, שלא יחווה תסכול או כישלון. העיקר שיהיה מאושר. ממש כמו בסיפור על העץ הנדיב.

ההורה ישנה לילד את התנאים החיצוניים ויגן עליו מפני מורה לא מבינה, יחליף כיתה או בית ספר, יבוא לדבר עם המנהלת והפיקוח.

ההורה המשנה את תמונת העולם עבור ילדו אינו מכין אותו לחיים. בחיים הבוגרים וגם הצעירים הילדים חווים כישלונות, תסכולים, אכזבות, אם נמנע אותם מהם כיצד יוכלו להתמודד בהצלחה בעולם? בעצם לא הכנו אותם למציאות האמתית.

הורה מפנק יוצר ילד מפונק שחושב תמיד שהוא מקופח, חש אומלל, לא יודע להכיר תודה על המאמץ לא יודע להסתכל על הכישלון ולבדוק את עצמו ואת טעויותיו. הוא חושב שהעולם נועד רק לו וכולם אשמים במצבו האומלל.

הוא לא יודע שכדי להשיג  יש צורך במאמץ ושיש ללמוד מטעויות ולא לפחד להיכשל.

ההורים שוכחים שיום אחד יגיע הרגע בו יאמרו לילדם לא!!

לא! כי אתה לא הילד היחיד ואתה צריך להתחלק עם אחיך, חבריך.

לא! כי אתה לא המרכז. יגיע הרגע שכשיכנס למסגרת שבו תהיה דרישה להתאמץ, להיות חלק מ… ירגיש שמתנכלים לו ולא מבינים אותו.

פינוק זו הזנחה הורית. כי לא השכלנו לחנך את ילדנו להיות חלק מקבוצה .

מטרת החינוך לדאוג לכך שהילד יצא לחיים מוכן. פינוק לא מכין את הילד לחיים.

להכין ילד לחיים פירושו לגדל ילד עצמאי, אחראי, בעל תחושת ערך ושייכות שמוכן גם לתת ולא רק לקבל.

הבעיה העיקרית בפינוק היא שזה מקום נוח ונעים למפונק. כמו חבית של דבש.

קשה לילד שהורגל בפינוק לוותר על המקום הזה. כי אם ההורה מחליט לא לפנק יותר – זה לא פייר ושום דבר לא שווה. הילד יפתח תחושת קיפוח ואומללות כי החוזה עם ההורים הופר.

הילד רוצה שכל דרישותיו ורצונותיו  יתמלאו וכשהחוזה מופר והמורה תולה את העבודה של ילד אחר או מקבלת את הרעיון של תלמיד אחר בכיתה אז המורה לא בסדר והשיעור גרוע וכולם לא בסדר.

שיטת חינוך שכזו יכולה להוביל לנקמה. אם לא תתנו לי את מה שאני רוצה ומגיע לי אני אכאיב לכם.

נקמה צומחת ממקום של פינוק או הזנחה.

בעולמנו מסתובבים הרבה ילדים ומבוגרים מפונקים– אומללים  החשים מקופחים ומחפשים את הצדק. הילד המפונק חש מקופח מהעודף ומהשפע והילד המוזנח חש מקופח מהחסר מהאין.

המפונק כועס על שלא מקבל את המגיע לו ולוקח בכוח .

המפונק חש תחושת עליונות על אחרים כי הכול מגיע לו  כי כך הורגל .

עכשיו אני! אני! המפונק חש לא שייך  לקבוצת השווים ,לא מבין שכדי לחוש שייך הוא צריך גם לתרום ולתת. הוא רוצה רק לקבל ולקבל .הוא תמיד  רעב וצמא לתשומת לב, ליחס, רוצה שידאגו ויתנו רק לו ומרגיש שהוא לבד בעולם .וכשלא דואגים לו ולא מתייחסים רק אליו הוא חש פגוע ואומלל.

מלי אלמוג  תרפיסטית בהבעה ויצירה יועצת משפחה ומדריכת הורים על פי שיטת אדלר.

סגירת תפריט
צרו קשר דילוג לתוכן