ילדי גן העדן האבוד

"אני רוצה שיהיה מאושר" , כך עונים הורים רבים לשאלתי מה את מצפה שיקרה בטיפול.

שיהיה לו טוב, שירגיש טוב.

מה זה הטוב הזה שהורים מייחלים לו?

האם לאדם וחווה שחיו בגן העדן היה כל כך טוב?

הם נהנו מהפירות, לא  היו צריכים להתאמץ, לעבוד אך גם לא היו צריכים לדעת, להבין, ליצור. לא יכלו לצבור ניסיון, להתפתח, לא היו להם חלומות ,שאיפות מטרות. אלוהים סיפק להם את הכול. כל צרכיהם הפיזיים מומשו והתגשמו.

הכול היה נגיש ומוכן. לא הייתה השתוקקות למשהו חדש מעניין ומגוון ובעצם החיים שלהם היו די משעממים, חדגוניים, חסרי מוטיבציה ליצור, לשנות להתחדש, חסרי מעוף ואתגרים.

האם נרצה לחיות בעולם כזה כל חיינו?

האם נרצה שילדינו יחיו בשיממון ובשעמום שכזה ? ללא דאגות , ללא חשיבה, ללא מוטיבציה?

כשחוה גורשה מגן העדן נאמר לה בעצב תלדי בנים ואכן לא קל לגדל ילדים.

החיבור בין אם לילדה  מגיע עם כאבים: כאבי הלידה, כאבי הגדילה , גיל ההתבגרות.

לגדל ילדים זה לא פיקניק יש קשיים, בדרך, צריך לפתור בעיות, להתמודד עם תסכולים ועוד…

לאדם נאמר "בזיעת אפיך תאכל לחם" יש הזעה ויש גם שביעות רצון.

ההנאה מהתוצאה מגיעה לאחר מאמץ. לאחר חשיבה ,  יצירה ,השקעה , פתירת בעיה מסובכת שמביאה לשביעות רצון.

רבים סבורים כי אדם וחווה נענשו על אכילת הפרי האסור .

הסתכלות אחרת על הגירוש מביאה אותנו להבנה כי הגרוש היטיב  עימם ועם כל האנושות  כי הגירוש אפשר לאנושות לגדול ולהתפתח .

הצורך לגדול ולהתפתח טבוע בכל אדם. כשלא מאפשרים לבני הנוער להתנסות, לנסות, לטעות ללמוד מטעויות ולהיכשל הם משועממים, חסרי מוטיבציה, חסרי מעוף וחיים חיים חסרי משמעות.

התפתחות דורשת נטילת סיכונים, תנועה  לעבר הלא ידוע. בגן העדן היה נוח ובטוח, מקום המאפשר חיים של יציבות אך חיים משעממים ללא התפתחות.

המושגים החדשים המגדירים הורות עכשווית הורה הליקופטר –הורה החג  ללא הרף  ומרחף מעל ילדו כל הזמן . דואג לו ,טורח לרצות אותו ולעשות בשבילו  והורי מכסחת הדשא שמפנים לילדם את הדרך ומסירים את כל המכשולים ,מדברים עם המורה, מסדרים לו חברים, כותבים לו את שיעורי הבית והעבודות  מחליקים את הדרך ומיישרים את השטח כדי שהכול יהיה רך , נעים וקל כמו בגן העדן. הורים אלו מסבירים את מעשיהם בכך שהעולם כל כך קשה ותחרותי וכי הם רוצים להכין אותם למציאות הקשה  המחכה להם בהמשך.

הורים אלה גוזלים מילדם את הביטחון העצמי, הם משדרים לילדם כי הוא  אינו מסוגל להתמודד עם החיים לבדם ללא עזרת ההורים.

הם רוצים לאפשר לילדם חיים מאושרים ללא מהמורות .אך הם נוטלים ממנו את היכולת להתנסות , לטעות ,להיכשל וללמוד מהטעויות.

עשייה מיותרת זו מזיקה לילד אינה מכינה אותו  לחיים, ואינה נותנת בידו כלים  להתחשל ולהתמודד. ילדים אלו  יגדלו כילדים מפונקים  spoiled, (מקולקלים) חסרי יכולת לדחות סיפוקים,  להתמודד עם תסכולים וכל קושי מתפרש אצלם כאסון ושהעולם נגדם.

 הם  עומדים חסרי כישורים וחסרי אונים מול מציאות החיים.

לכן הורים יקרים תנו לילדכם לנסות, להתמודד, אפשרו לו מידה מסוימת של תסכול כך תכינו אותו טוב יותר לחיים.

סגירת תפריט
צרו קשר דילוג לתוכן